אלדשטיין ואח' נ' קל אוטו בע"מ ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.11.12 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע, נסע ישר ברכבו בנתיב השמאלי. התובע הבחין כי בסימון על גבי נתיב נסיעתו המראה פניה שמאלה בלבד. התובע הסתכל במראות ואותת ימינה על מנת לעבור לנתיב הימני ולנסוע ישר. התובע טען כי הנתיב הימני היה פנוי באותה שעה. התובע טען כי התחיל לעבור לנתיב הימני ובטרם סיים את המעבר חש לפתע התנגשות והבחין כי הרכב שנסע מאחוריו בנתיב השמאלי פגע ברכבו בחלקו האחורי שמאלי.

3. לטענת הנתבעת 2, נסעה בכביש בנתיב השמאלי על מנת לפנות שמאלה, כאשר לפתע הגיח רכב התובע, אשר אצה לו הדרך, חתך את הנתבעת בנתיב נסיעתה וכך ארעה ההתנגשות בין הרכבים.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע 1 והנתבעת 2, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5. התובע טען בעדותו כי נסע בנתיב האמצעי וחפץ לעבור לנתיב הימני מאחר ובהמשך היה בדעתו לפנות ימינה וזאת בניגוד לגרסתו המפורטת בכתב התביעה. התובע טען כי החל במעבר לנתיב הימני ומיד לאחר שהחל לעבור ובטרם עבר את הקו חש בחבטה מאחור. התובע שב וטען כי ביקש לעבור לנתיב הימני וכי היה על הנתבעת 1 לנהוג בזהירות ובאיטיות.

6. הנתבעת 2 חזרה על גרסתה וציינה כי נסעה לאחר רכבים אחרים בנתיב השמאלי, כאשר בכוונתה היה לפנות שמאלה. לפתע התפרץ התובע אשר נסע בנתיב האמצעי, לנתיב נסיעתה השמאלי. הנתבעת 2 טענה כי לא הספיקה ללחוץ על דוושת הבלם והתאונה ארעה בין חלקו האחורי של רכב התובע לחלק הקדמי של רכבה.

יש לציין כי התובע ביקש להשמיע קלטת בו נשמעים הצדדים לאחר התאונה והנתבעת 2 חוזרת על גרסתה לפיה נסעה בנתיב השמאלי והתובע נכנס לפתע לנתיב נסיעתה.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, מעיקרי הטעמים הבאים:

במקרה דנן, התרשמתי מעדותה של הנתבעת 2 והיא מהימנה עליי. בנוסף, עדותה נתמכת בקלטת שהוקלטה מייד לאחר התאונה ובה היא חוזרת על גרסתה בפניי. מעבר לזה, עדותו של התובע היתה בלתי מהימנה ומיקום הנזקים אינו עולה בקנה אחד עם עדותו לגבי אופן קרות התאונה.

כידוע נטל הראיה מוטל התובע. ובמקרה דנן, משלא עמד התובע בנטל זה יש לכאורה לדחות את התביעה. ברם, גם אם נאמץ את גרסת הנתבעים לתאונה, הרי שיש להטיל אחריות על הנתבעים.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבעת 2 נסעה בנתיבה והתובע ביקש לעבור לנתיב נסיעתה, היה על הנתבעת 2 ליתן לתובע להשלים את המעבר בבטחה, גם אם התובע "נדחף" לנתיב נסיעתה. בפרט, כאשר הנזק בחלק האחורי של התובע והחלק הקדמי של הנתבעת 2 מעידים כי כל רכבו של התובע היה לפני רכבה של הנתבעת בעת התאונה. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע, הוא שביקש להשתלב לנתיב נסיעתה של הנתבעת ועל כן החובה עליו לבצע את המעבר רק כאשר נתיב הנסיעה פנוי.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 60% לקרות הנזק.

בנוסף, יש להפחית את רכיב המע"מ ורכיב ירידת הערך, מהטעם שהרכב טרם תוקן ע"י התובעים.

סוף דבר:

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעים סך של 1,653 ₪ (המהווים 40%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 27.1.13 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.